האב החורג ממלא את תשוקת החלב של האם החורגת בשעות הלילה המאוחרות עם יותר מסתם משקה

בחשכת הלילה האב החורג מוצא את עצמו במטבח, נמשך לקול מלמולי רכות של אשתו. הוא מגלה אותה במזווה, כוס בידו, עיניה בוהקות מתשוקה כשהיא מתמכרת להשתוקקות החלב המאוחרת שלה. המראה שלה באותו רגע, שקועה בהנאה, הוא יותר מדי מכדי שיעמוד בפניו. הוא מתקרב, כוונותיו ברורות במבטו. היא לא מוחה, רק פוגשת אותו באמצע הדרך, גופם משתלב בריקוד עתיק כמו הזמן. ידיו חוקרות כל סנטימטר ממנה, שפתיו משתרכות בשביל אש במורד צווארה, לשונו טועמת את מתיקותה. היא גונחת, גופה מתקמר למגעו, אצבעותיה מסתבכות בשערו. קצב התעלסותם איטי, מכוון, עדות לחיבורם ארוך השנים. כשהוא סוף סוף לוקח אותה, שלה בלהט שמשאיר אותה חסרת נשימה, רומן הטאבו שלהם חרוט על פניהם.